היינו רוצים שהאהבה תתנהל בקלות, שמערכות היחסים שלנו יתנהלו ללא קונפליקטים, כאבים, כעסים וניתוקים. אולם לעיתים קרובות קשה לנו לאהוב, בעיקר כשאחרים אינם אוהבים אותנו. למדנו שאהבה היא דבר מותנה ואימנו את עצמנו לעמוד על המשמר ולחלק אותה לפי אמות מידה שאימצנו עם השנים. יתרה מזאת, אנחנו מצפים שהיא תבוא מעצמה, ואפילו איננו מעלים על דעתנו שזה בידינו ובשליטתנו הבלבדית.
החיים מראים לנו כי זה בלתי אפשרי להיות מעורב במערכת יחסים שיש בה אהבה עמוקה, כמו לבן זוג, לילד או לחבר קרוב, מבלי לחוות רגעים או זמנים של סבל וכאב. יחסים נועדו ללמד אותנו לאהוב, לכן תמיד נזדקק לפחות לאדם אחד נוסף כדי לגדול מולו. אולם האהבה תמיד תתחיל או תסתיים בתוכנו. אנחנו המקור, כי אנחנו האהבה הזו.
רוב הדפוסים שמגבילים את יכולתנו להיות ביחסים קרובים והרמוניים עם אנשים אחרים וגם עם עצמנו התפתחו כבר בילדות המוקדמת שלנו לפני גיל שנתיים. אין להם לא מרכיב וורבלי ולא מרכיב מנטאלי מודע, והם באים לידי ביטוי כדפוסים רגשיים ופיזיולוגיים ופועלים לגמרי ברמה הלא מודעת. המוח הרגשי קשור ישירות לגוף ולמערכת העצבים ואינו עובד בכפיפה למוח הקוגניטיבי.
בילדותנו למדנו על אהבה כפי שלימדו אותנו היחסים עם הורינו ועם הסביבה הקרובה. יש בינינו שהיו צריכים לעשות מניפולציות, יש שלמדו לסגור את עצמם, יש שלמדו להעמיד פנים שאינם חשים כאב, יש שלמדו לסגת מכל קרבה. מעטים בינינו שחוו סביבה תומכת באמת. הצרכים הרגשיים הבלתי מסופקים שלנו כמו גם הדרך בה למדנו לאהוב ימשיכו לעלות בכל מערכת יחסים קרובה, כי כך הגוף יודע לאהוב. כך הוא מזהה אהבה. לכן גם נמשיך באופן לא מודע לחפש אדם, אנשים או מצבים לצדם נוכל להביא אותם לידי ביטוי, גם אם הם פוגעים בנו. המערכת תחפש כל הזמן הזדמנויות לבטא את עצמה, כמעט מבלי שנהיה מודעים למכאניות של העניין.
קשה לאהוב כשהאהבה חושפת את פחדינו הנסתרים ואת צרכינו הבלתי מסופקים. ישנה כמות מסוימת של כאב שניתן להימנע ממנו כשאנו נעשים מודעים לעקרונות של אהבה ושל תקשורת טובה, אולם האהבה תמיד תגרום לכל ההיבטים הנסתרים שלנו לצוף על פני השטח כדי להיטהר שם. אהבה גדולה יכולה לחשוף כאב גדול, אך כך גם איכות הטיהור תהיה גדולה ועמוקה יותר.
מכיוון שזוהי התנהלות בלתי מודעת ובלתי רצונית, חשוב שנלמד לסלוח לעצמנו ולאחרים על מה שאנחנו. האישיות שלנו התפתחה בהתאם להיסטוריה, לרקע, לחינוך ולתקופה בה היא נוצרה. התגובות שלנו היו הכי נכונות להישרדות הפיזית והנפשית שלנו באותו הזמן, ועלינו לכבד ולהעריך את היכולת של המערכת שלנו להתארגן סביב הישרדות זו. עשינו את הדבר הטוב ביותר והנחוץ ביותר לקיום שלנו. הדרך בה הורינו או המטפלים המוקדמים שלנו טפלו בנו נעשתה הדרך שלנו לאהוב, וכאשר כמבוגרים אנחנו פוגשים אדם שמתנהג אלינו כפי שהתנהגו אלינו הורינו, ההרגשה היא של "להיות בבית". אנחנו ממשיכים כיום לחפש אחר הגשמת צרכינו הבלתי מסופקים אצל אנשים אחרים או בסיפוקים פיזיים, גם אם היחסים קשורים בניצול ובפגיעה בעצמנו.
אהבה דורשת אמון, ואמון הוא עניין של תרגול שבכל-רגע. תמיד יהיו זמנים של קושי לאהוב, אבל תמיד ישנו גם הביטחון של היכולת שלנו למצוא את האהבה מחדש ולהביא אותה אל הסיטואציה: לנשום עמוק, להתחבר עם הלב האמיתי ולתרגל אהבה. אם סגרנו את עצמנו והתרחקנו מהאדם שמולנו, לא רק שלא אפשרנו לעצמנו להיפתח לאהבה, אלא שבאקט זה מנענו ממנו את האפשרות לתרגל אהבה בעצמו. האחריות שלנו היא כפולה: גם כלפי עצמנו וגם כלפי האחר. אף פעם איננו לבד במסע הזה.
התרגול של קרבה באהבה דורש מאיתנו לפתוח את הלב אפילו בזמן שאנחנו מודעים לארעיותם של היחסים, כל היחסים: עם עצמנו, עם אחרים ועם החיים בכלל. אנחנו לומדים להשאיר את הלב פתוח ולנשום מבעד לכאב, מבעד לכיווץ ולהישאר נוכחים ופתוחים בתוך ההתרחשות, תהיה אשר תהיה. אנחנו לומדים להקשיב לקול האוהב בתוכנו במקום להיסחף אחר הקולות האחרים. אנחנו לומדים להפריד ולבודד את סוגי הקולות המתרוצצים בתוכנו ולהתחבר לקולה של האהבה, לחוויה של אהבה. אנחנו לומדים להיכנע לכוח האהבה שבתוכנו ואז לאפשר לאהבה לבטא את עצמה במלוא העוצמה והחופש.
אין לנו שליטה על מאורעות החיים, על מזג האוויר, על השינויים הפתאומיים, נכון. גם איננו יכולים לגרום למישהו אחר לאהוב אותנו, נכון. אולם אנחנו יכולים להיות אהבה; הוא יכול ורשאי לבחור להפנות אלינו את הגב ואף ללכת מאיתנו, אולם בכל מקרה אנחנו עדיין אהבה. והאהבה שלנו תמשוך אהבה - ממנו או מכל אחד אחר המסוגל ורוצה לתרגל אהבה יחד איתנו.
מדוע יש לשיטת סדונה השפעה כל כך עוצמתית ומיידת על מערכות היחסים שלנו?
תהליך השחרור עם שיטת סדונה אינו דורש יותר שום תרגול או מאמץ מובנה ביחסים. המאמץ נדרש כל עוד אותם דפוסים ואותם עומסים רגשיים ממשיכים להפעיל אותנו. אותן הטבעות מהילדות וגם מתקופות מאוחרות יותר, יושבות במוח, במערכת העצבים ובמערכת השריר. לא ניתן להפריד בין הגוף לבין הנפש.
שיטת סדונה אינה חופרת בעבר ואינה מנסה להבין אותו. אנחנו אומרים כי הרצון להבין נובע מהרצון לקבע ולשמר את מה שנתפס כבעיה.
עם שיטת סדונה אנחנו מפנים את המודעות למה שקורה כאן ועכשיו. השלב הראשון הוא לקבל ולאפשר לכל מה שקורה כעת להיות כפי שהוא, ולהיפתח לזה.
השלב השני מזמין אותנו לשחרר את העומס הרגשי ואת ההתנגדויות וההיצמדות לכל מה שקורה לנו כעת. התוצאה היא חופש, רגיעה, שמחה ואהבה. כי אלה נמצאים בבסיס מה שאנחנו, מתחת לפני השטח הרועשים.
היחסים משתנים באופן ספונטאני בעקבות השינוי שחל בנו. וזה נעשה ללא כל מאמץ. לרוב הצד השני מגיב אלינו בחיוב ונענה בפתיחות לשינוי שחל בנו.
שיטת סדונה היא מפתח רב עוצמה ליחסים מאושרים ולשימור האהבה והעניין המשותף. מתרגלים בשיטת סדונה מדווחים על שינויים דרמטיים במערכות היחסים שלהם - עם בני הזוג, הילדים, ההורים והחברים.
עם שיטת סדונה יש ברשותך כלי עוצמתי לשימוש בכל רגע, לפני שאתה מתחיל לחבל בחיי האהבה שלך.
